מור נ' המאפה של שי חורב בע"מ

החלטה

הנתבעת מבקשת לעכב את ביצועו של פסק דין שניתן ביום 10.4.13. בפסק הדין התקבלה תביעת התובע והמבקשת חויבה לשלם למשיב פיצויי פיטורים, פיצוי חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי חלף הפרשות לפנסיה, בסכום כולל של 25,117 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.11.

ביום 30.4.13 הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר הועברה לתגובת המשיב, שהביע התנגדותו לבקשה.

המבקשת משיגה על פסק הדין וטענותיה הן כי סיכויי הערעור גבוהים. כמו כן, נטען כי ביצוע פסק הדין יפגע קשות במבקשת, הן פגיעה כלכלית והן פגיעה במוניטין, לאור הקביעה בפסק הדין כי תלושי השכר של המשיב לא תאמו את שכרו בפועל.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי סיכויי הערעור דלים. עוד נטען, כי דווקא לאור הטענות כי מצבה הכלכלי של המבקשת עלול להיפגע אנושות בשל ביצוע פסק הדין, קיים מקום לפעול בדחיפות לגביית הסכום שנפסק בבית הדין, ולמניעת מצב בו המשיב יעמוד בפני שוקת שבורה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כלשונו של כב' הנשיא דאז, השופט אדלר, כי:

"הגשת ערעור אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על פי בכל דרך אחרת. מי שזכה בדין זכאי להינות מפרי הזכייה, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית הדין בקיום נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל".

(בש"א 313/99 עירית קרית ביאליק נ' ד"ר רפאל ורטהיים, לא פורסם, ניתן ביום 26/10/99).

לעניין השיקולים במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, כותב י. לובוצקי, בספרו סדר הדין המשפט העבודה, פרק 14, עמ' 21 - 22 כדלהלן:

"בבתי משפט נתגבשה פסיקה פסיקה הנוגעת לפרשנות תקנות 468 - 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הדנות בעיכוב ביצוע החלטה עקב פניה לערעור, ולפיה על המבקש עיכוב להראות כי סיכויו טובים הם לזכות בערעור. עליו להביא ראיה כי אם יבוצע פסק הדין, ייגרם לו נזק ויקשה להשיב את המצב לקדמותו. מלבד סיכוי ההצלחה, יישקלו איפוא היטב גם מאזן הפגיעה והתועלת שייגרמו לכל אחד מהצדדים בעקבות ביצוע פסק הדין, או עיכובו. לדוגמה, לעיתים יצטרך בית הדין לשקול עיכוב פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור, מכיון שאם יבוצע הפסק עלול המבקש להתמוטט כלכלית. או לחילופין, יש חשש כי לא יוכל המבקש להיפרע מהזוכה במקרה שערעורו יתקבל".

אך ברור, כי לבית הדין אשר על פסק דינו מערערים קיים קושי לנקוט עמדה אובייקטיבית ביחס לשאלת סיכויי הערעור. בבית המשפט העליון נפסק, ברע"א 6480/00 עירית ת"א ואח' נ' בצלאל אהובה ואח' (ניתן ביום 19/11/00), כי אם הגיע בית המשפט למסקנה כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת התנאי השני.

לאור ההלכה שפורטה, אין בעצם הגשת הערעור או בנימוקים המפורטים בערעור כדי להראות כי סיכויי הערעור טובים, כטענת המבקשת.

אשר לשאלת השלכות ביצוע פסק הדין, המבקשת אינה טוענת טענה ממשית ומבוססת בעניין העדר יכולת של המשיב להשיב את הכספים, אם יתקבל הערעור, פרט לטענה כללית וסתמית כי ייתכן שיעשה שימוש לא נאות בכספים. המבקשת אף לא מפרטת האם קיימים רכיבים בפסק הדין אשר יש לשלמם, ללא כל קשר לערעור.

טענות המבקשת בדבר חשש לפגיעה כלכלית נטענו בעלמא. המבקשת לא הביאה ראיות לכאורה הנוגעות לאיתנותה הכלכלית ולשאלה, האם תשלום של כ- 30,000 ₪ בהתאם לפסק הדין יוביל לפגיעה כלכלית ממשית.

אף טענות המבקשת בדבר פגיעה במוניטין אין בהן ממש, בכל הנוגע לבקשה דנן. הפגיעה הנטענת במוניטין נוגעת לקביעה בפסק הדין בדבר אי אמינות תלושי השכר שהנפיקה המבקשת. לא ברור מדוע פגיעה נטענת זו קשורה, או תלויה, בשאלת ביצועו של פסק הדין שעה שברור כי עיכוב ביצוע אינו מבטל או מאיין את קביעות פסק הדין.

אף אם יש ממש בטענת המבקשת, כי יגרם לה נזק אם לא יעוכב פסק הדין, לטעמי גובר העיקרון שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע של פסק הדין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכ"ט עו"ד המשיב בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"א סיון תשע"ג, (30 במאי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: